<h1>תוספות ישנים מכת"י — נדרים</h1>
<h2>דף ג:</h2>
[נדרים י"ב ע"א] והא נותר ופיגול אינו עד לאחר זריקה, דפיגול לא בא עד שיקרבו כל מתיריו [זבחים כ"ט ע"ב], וכן נותר כדגמרינן עון עון מטומאה ואינו בא עד שיהא ניתר לטהורים, והיינו לאחר זריקה, ואפי' הכי אסור, וש"מ בעיקרא קא מתפיס, דאי בדהשתא קא מתפיס, היינו לאחר זריקה ולית בה איסור. ולרב גידל דאמר פ"ק דמעילה [ג' ע"ב] דזריקת פיגול אינה מוציאה מידי מעילה, א"כ מפיגול לא מוכח מידי, דאפי' אי בדהשתא קא מתפיס, לאחר זריקה, שייך ביה התפסה ואיכא איסור. ושמא התם איכא כמה איתיביה דפרכי לרב גידל, ואית להו להני תנאי זריקת פיגול מוציאה מידי מעילה, ולדידהו מוכח שפיר מפיגול. וק"ק אמאי לא קא מיבעיא ליה אם אמר כבשר קדשים קלים ולאחר זריקה דלית להו מעילה, ובכי האי גוונא דקא מיבעיא ליה השתא, דאי בעיקרא קא מתפיס לא הוי נדר, דבהיתירא קא מתפיס, ואי בדהשתא הוי נדר, דהשתא לאחר זריקה אית בהו מעילה. צ"ע.
[נדרים י"ב ע"א] בנותר של עולה, שהיא כולה כליל, ואפי' לאחר זריקה אית ביה מעילה, וא"כ אפי' אי בדהשתא שייך ביה התפסה. והשתא משמע כרב גידל, דלא פריך מפיגול, מדלא קא מהדר לשנויי אלא מנותר.
